לפני כמה זמן הייתה לי נזילה במטבח.
הייתי משוכנע דבר כזה פשוט ייפתרו לי די מהר.
לקח בערך כחודשיים.
עד אז, חצי מטבח לא היה זמין לשימוש.
בשביל לפתור את הבעיה סופית
היה נדרש לפרק כמעט חצי מטבח.
לא האמנתי שדבר פשוט כמו נזילה ייקח חודשיים.
חודשיים שדרשו ממני לאלתר איך אני משתמש בחצי מטבח,
במקום במטבח שלם, במיוחד עכשיו כשאני מבשל את רוב האוכל שאני אוכל.
הרבה אופציות של משלוחים יש כאן בתאילנד, אוכל בלי סוף, אבל בסופו של
דבר אין את מה שאני רוצה לאכול ואין את האוכל המדויק שמתאים לדיאטה
הספציפית שלי, אז כל הבישול דרש גמישות והתאמה למצב החדש של חצי מטבח.
ויש פה הרבה קונספטים של הצלחה בכתוב למעלה…
כמו קונספט 'לדעת להיות עם / למצוא פתרונות זמניים',
אבל על זה נדבר כנראה בפוסט אחר.
אז אם אתה חושב להתחיל משהו…
קמפיין לפייסבוק…
להשיג חברה…
לפתוח חנות אינטרנטית…
להגדיל את היד הקדמית שלך…
אתה רוצה להתחיל אתמול.
לא כי 'יאללה קדימה, אל תבזבז זמן' אלא בגלל שהדבר שאתה מעוניין בו כולל
כל כך הרבה צעדים מיקרוסקופיים שאתה לא חושב עליהם,
שאם אתה מחכה למוטיבציה או חשק…
בשנייה שאתה 'תתחיל', כל האנרגיה והמוטיבציה יבוזבוזו
על צעדים לוגיסטיים משעממים.
אני זוכר הכנתי דף להשקה בזמנו…
יום שלם עבדתי עליו.. 8-10 שעות רצוף.
סוף היום מגיע לשמור ת'עבודה, מקבל שגיאה והדף לא נשמר.
לא משנה מה ניסיתי, אפילו התקשרתי לחבר שמבין בתוכנה שעבדתי איתה,
אבל מסתבר שאם מקבלים שגיאה כזו, אין מה לעשות. הלכה העבודה.
אז יום עבודה שלם הלך לפח.
לא שמרתי מילה אחת ממה שכתבתי ועכשיו זה להתחיל הכל מחדש.
אז למדתי.
למדתי שהתוכנה שעבדתי איתה יכולה לעשות קטעים כאלו אז חובה לשמור /
לגבות כל רגע, אחרת היא לא צפויה.
כל רגע אני מתכוון כל פיפס של התקדמות לעשות CTRL + S.
לא לוקח סיכונים.
אבל מתי ידעתי את זה? רק אחרי שהתחלתי.
וזו קמצוץ מתוך 57,951 דברים אחרים לא צפויים שקרו
עד שהשגתי את מה שרציתי (מכירות).
מחכים לך כל כך הרבה דברים מעצבנים קטנים…
לצאת החוצה להצטלם בשביל הפרופיל טינדר כי ראית שאתה לא מקבל התאמות…
להשיג כרטיס אשראי חדש כי פייסבוק חסמו לך חשבון מודעות…
לטפל בפציעה או כאב מציק בכתף שהופיע לך אחרי שבועיים שהתחלת להתאמן)…
שאתה לא רוצה להתחיל כי הזמן שלך קצר…
אתה רוצה להתחיל כי יש כל כך הרבה לעשות שאתה לא חושב עליו.
במקרה של הנזילה במטבח אצלי,
לא ידעתי שדבר כזה פשוט יכול לקחת חודשיים, אז למדתי ת'לקח.
והנה עכשיו הכיריים הפסיקו לעבוד (בעיות אף פעם לא נעלמות…)
במייד נפתחו לי 3 מחשבות..
ראשונה, איש מקצוע שיתחיל להזיז עניינים / להזמין חלקים /
לזהות מאיפה התקלה מגיעה.
שנייה, להזמין פתרון זמני חלופי לבישול.
שלישית, לקחת מראש ריזיקה שזה ייקח חצי שנה עד שייטפלו בזה.
אם ייקח שבוע, מדהים.
חודש, סבבה.
אבל מבחינתי, אין כיריים חצי שנה.
לא רוצה לצפות ואז לבנות את ההתנהגות שלי לפי ציפייה שגויה.
אם אתה 'מצפה' מההיא שהביאה לך מספר מהאינסטגרם לצאת איתך
בקרוב… הציפייה בונה לך התנהגות שמונעת ממך לחפש אופציות נוספות.
ככלל,
אתה רוצה לצפות לכלום מהכל.
גייסת עובד חדש,
צפה שהוא ייכשל (ואתה תמשיך בפעולות גיוס בכל מקרה, בלי קשר אליו).
העלית סרטון ליוטיוב,
צפה ל0 צפיות או אפילו סירוב מיוטיוב לעלות את הסרטון.
יוצא לדייט מחר?
תכנן משהו שעה לאחר מכן בהנחה שאתם תיפרדו כידידים.
תגיע לכל דבר,
לא רוצה, לא מצפה, לא חייב.
ואז.. יש רק דבר אחד.
"אני ממשיך לעשות, לנסות, לטעות, עד שמשהו יעבוד".
לא מנטליות שאפשר לשעשע תקופה מסוימת של חייך
ואז לחזור להיות איש פחדן נידי, מקווה שהאופציה האחת שהוא השיג,
תישאר, בתקווה שלא ייצטרך לצאת שוב החוצה לרחוב להתחיל מחדש.
ההתחלה מחדש היא המשתנה הקבוע,
כל השאר זמני.
ומצד אחד, קשה להטמיע מנטליות כזו רק כי אתה קורא עליה.
מנטליות כזו מגיעה כשאתה מנסה משהו 12,948 פעמים
רק בשביל להבין שאתה לא תנצח בדרך שלך…
להבין שהרוב לא עובד…
שבסופו של דבר או שזה זה או שלא….
שאיפה שיש כוחניות, מאמץ וחוסר עוצמה… יש בעיה.
אז אתה לא מנסה שהעובד יצליח…
אתה עושה את הכי טוב שלך, שואל את עצמך
'אם הייתי העובד של עצמי, מה היה עוזר לי ב100%
בשביל להצליח בהבטחה' ואז אתה נותן לזמן לעשות את שלו.
אם זה יעבוד, זה יעבוד, אבל מבחינתך הכל זמני.
מחר הוא יכול ללכת אז המשרה פתוחה, העיניים תמיד מחפשות אופציות
נוספות ואתה תמיד מוכן להיכנס למטבח, להפשיל שרוולים ולשטוף את הכלים
בעצמך.
לסיכום…
תיזהר ממה שאתה רוצה שזה לא יינהל אותך.
קח צעד אחורה,
תחזור למציאות,
תהיה מוכן לאופציות אחרות,
תגדיל את הטווח זמן,
וקח את השאלה הבאה איתך לשינה:
"מה כרגע אתה רוצה שייפתר באופן סופי שכנראה דורש פתרון זמני חלופי ועד איזה טווח זמן אתה תהיה בסדר עם לאפשר את קיומו של הפתרון הזמני?"
