זה בסדר…
בסדר אם אתה לא יודע עדיין מה לעשות..
בסדר אם אתה מרגיש אבוד כמו שבחיים לא הרגשת…
בסדר אם אתה מבולבל ולא סגור על מה לעשות..
בסדר אם לא משנה כמה אתה רוצה אתה עדיין לא מסוגל להחליט..
בסדר אם החוסר תוצאות כמעט מצליח לשבור אותך..
זה בסדר אם אתה מרגיש לבד וחושב שככה זה יהיה כל החיים…
בסדר אם אתה כבר חושב שזה הסוף שלך ונגמר לך המזל…
בסדר אם אתה חושב להרים ידיים ולוותר..
זה בסדר אם חשבת שיהיו לך יותר הצלחות והישגים בשלב הזה בחייך…
זה בסדר אם כל מה שבא לך לעשות זה להישאר במיטה ולישון עד שתרגיש בסדר, מוכן ומסוגל להתמודד עם העולם…
זה בסדר אם אתה לא רוצה יותר את מה שחשבת שתמיד תרצה…
זה בסדר אם אתה עצוב, מדוכא ומרגיש למטה…
זה בסדר אם אתה מטיל ספקות בהחלטות שפעם היית משוכנע בהן..
זה בסדר אם אתה לא יודע אם היא עדיין שלך… או שהגיע הזמן להגיד שלום…
זה בסדר אם אתה רוצה יותר אבל אין יותר.. לפחות כרגע…
זה בסדר אם אתה משווה את עצמך למי שהיית פעם…
זה בסדר אם אתה לא כמו שהיית.. פעם…
זה בסדר אם בא לך רגע לעצור ולקחת זמן לעצמך..
זה בסדר לקחת צעד אחורה.. אפילו שניים.. אפילו חמישים.. כדי לקחת 100 צעדים קדימה…
זה בסדר אם אתה תצטרך לבקש עזרה…
זה בסדר אם תצטרך לקחת בחסכונות כדי לממן את החלומות..
זה בסדר אם תצטרך לעצור הכל ולעשות קודם כל סדר וארגון מחדש..
זה בסדר אם אתה מרגיש לא בסדר…
זה בסדר אם אתה מרגיש לא בסדר כבר המון זמן…
זה בסדר אם שכחת מתי הייתה הפעם האחרונה שהרגשת בה באמת בסדר.. מוגן.. רגוע.. שלו..
זה בסדר.
הסיבה היחידה שאתה לא מרגיש בסדר היא בגלל שלא התכוננת מראש שהחיים שלך ירגישו לא בסדר.. לתקופה…
הם לא אמרו לך..
אף אחד לא סיפר לך..
אבל ככה זה..
זה לא שאתה מרגיש לא בסדר… כי הכל בסדר.
זה שאתה ציפית שאתה תרגיש בסדר.. שדברים יהיו אחרת.. מהירים יותר.. טובים יותר.. קלים יותר.. והנה המציאות אומרת לך.. עדיין לא…
הנה המציאות אומרת לך.. הנה איך שזה באמת. הנה איך מה שביקשת באמת מרגיש…
אני זוכר יום אחד במקלחת… חושב על כל ההישגים שלי… על כל מה שיצרתי.. על כל מה שהשגתי… המקורות ההכנסה שיצרתי… והאסימון נפל.. זה לא הולך להרגיש אחרת.
ככה זה מרגיש להיות איש מצליח. בדיוק איך שזה. בדיוק ככה זה.. ככה זה מרגיש להיות מי שרציתי להיות. מי שבחרתי להיות..
ככה זה מרגיש, איך שזה מרגיש (מתוך הסמינר 'כל יכול').
ככה זה מרגיש, איך שהדבר מרגיש…
זה לא קשור אליך, זה לא אישי, זה פשוט ככה..
במקום להסתכל על מה היה אמור להיות.. מי היית אמור להיות.. מה היה צריך להיות ואיך אתה מעדיף להרגיש…
אתה רוצה להסתכל מה קיים, איך זה באמת מרגיש, מה אתה באמת חושב, מה אתה כן מסוגל ובאותה מידה גם, מה עדיין קשה לך וכנראה ימשיך להיות קשה בימים הקרובים…
בשיחה עם אחד ממשתתפי 'הסופרסטאר' שבוע שעבר, דבר שמאוד שחרר אותו והוריד לו סלע מהכתפיים זה שהוא כרגע לא מחויב וזה לא בסדר העדיפות שלו להתאמן בחדר כושר כמו פעם….
כל שבוע הוא מבטיח לעצמו 4 אימונים.. כמו פעם..
כל שבוע הוא מדרבן את עצמו.. לפעמים אפילו מצליח לעשות 4 אימונים.. אבל הם בכח. לנשוך שיניים. לסבול… לא כיף.. לא פאן.. ולא דבר שיחזיק מעמד.
אז הוא הסתכל. התבונן. וראה שהעסק והלימודים הם הסדר עדיפות 1# עכשיו… ורק בגלל שעשה מה שעשה עד עכשיו, לא אומר שהוא חייב להמשיך אותו הדבר ולא אומר שזה אומר עליו משהו…
הציפייה שהוא ימשיך לעשות 4 אימונים באותה עצימות לכל החיים היא הדבר השגוי שיצר לו את הסבל מלכתחילה…
איזו ציפייה שמת על עצמך שאתה לא מסוגל לעמוד בה יותר.. ועכשיו יוצרת לך סבל מיותר…?
אז לאחר השיחה.. החליט שהוא עושה 2 אימונים של 45 דקות בלבד… רק תרגילים שהוא אוהב לעשות… בלי לעשות אירובי.. ורק בשעות הערב…
זה שחרר אותו להתמקד בעסק, בלימודים ואפילו להנות מהאימונים.
מה אתה לא מסוגל לעשות בכיף יותר… כי אתה מנסה לעשות את זה בדיוק כמו שעשית את זה פעם….?
