אתמול עשיתי משו קיצוני… שוב.
פתחתי את המקרר..
וזרקתי בקבוק קולה שלם לפח.
תן לי להסביר ואתה תקבל את אחד מסודות ההצלחה הכי טובים
ששמעת עליהם בשנת 2025 המאתגרתה זו….
זה די פשוט…
הכל התחיל כששמתי לב כמה לאחרונה אני שותה קולה זירו.
אפילו התחילו לי CRAVINGS בלילה וזה הספיק לי
כשהתחלתי להרגיש תחושה מציקה בשיניים…
לא יודע אם זה קשור (השיניים) לקולה זירו…
אבל אני לא משחק עם השיניים.
בשנייה שחשבתי 'זה בגלל הקולה' נגמר הסיפור.
עכשיו התוכנית 'לבטל הרגל' נכנסה לפעולה.
אני לא יכול פשוט להגיד 'מספיק קולה זירו מעכשיו והלאה…'
זה לא עובד.
לא עובד. לא עבד. לא יעבוד.
מה שעבד, תמיד יעבוד, פשוט הצורה תשתנה.
אם עבד לך שיש לך מנטור צמוד שנותן לך בראש ומחייב אותך להצליח…
זה יעבוד לך לנצח…
אם עבד לך לעשות סטרס חיובי בסמינרים של חיים…
לתת כסף לחבר ולהתחייב שאתה ניגש ל5 בחורות או שהכסף נשאר אצלו…
יעבוד לך לכל החיים…
אם עבד לך לפטר לקוחה מעצבנת בשביל לעלות סטנדרטים
ולהתחייב מעכשיו לקחת רק לקוחות איכותיים
(אתה יודע מי אתה, סופרסטאר יקר…)… אז יעבוד לך כל החיים…
אתה לא עולה שלב כי אתה רוצה…
אתה לא עולה שלב כי אתה מחליט…
אתה לא עולה שלב כי בא לך…
אתה עולה שלב כשאתה מכניס לזיכרון מעשה שיפריע לך..
מעשה שייראה לך כמשוגע… קיצוני..
אז זה לא רק שזרקתי את הבקבוק קולה לפח…
זה שהיו 2 בקבוקים במקרר.
אחד מלא חדש..
אחד 3/4 מלא…
והמח שלי, הבן של ז*** האנושי הזה, ניסה לעשות משא ומתן…
"בוא לפחות נזרוק את ה3/4 ולא את המלא…"
אז בכוונה זרקתי את המלא.
כדי לעשות דווקא לעצמי.
כי מה שראיתי… להפסיק לשתות ולהגן על השיניים…
פי 100 יותר חשוב מ2 הבקבוקים ביחד…
אז אני לא מתעסק בקטנות.
אני מתעסק בשאלה אותה כל 'סופרסטאר' אצלי מקבל…
"עכשיו, לאחר הפגישה שלנו, מה הן פעולות שיחייבו אותך
(יכריחו ב100% ודאות) מומנטום חדש לפי הבחירות שלך"
כל פגישה,
כל שיחה,
אותה שאלה.
כי זה לא מעניין כמה הם תותחים…
או כמה הם היו תותחים עד רגע זה.
המציאות לא סופרת מה היה…
היקום לא 'זוכר'…
מה עכשיו, זה הדבר היחידי שמשנה.
אין חסכונות של 'פעולות אומץ מהעבר שמצטברות לך'.
כל פעם מחדש.
בין אם זה לפטר לקוחה מעצבנת…
בין אם זה לסגור מנוי ל3 שנים בחדר כושר…
בין אם זה לקחת מאמן פרטי..
בין אם זה לשים פיקדון לדירה..
בין אם זה להגיד לחברה שלך את האמת…
בין אם זה להגיד לזאתי שנח לך להיפגש שהיה נחמד אבל מספיק…
לא משנה מה,
אתה לא תזוז כי אתה רוצה…
אתה לא תזוז כי 'חשבת לזוז'…
אתה תזוז רק ורק אם יהיו פעולות שיזיזו אותך.
פעולות מפחידות…
אמיצות…
כאלו שייראו לך מוזר.
שיכאיבו לך..
שיפריעו לך..
שאתה תזכור.
סמוך על סמוך..
יש פעולות כל כך קיצוניות שעשיתי אז בימי ההתחלה…
הימים בהם הייתי סמרטטת עם מילה בלי מילה…
ימים בהם לא סמכתי על כלום שיצא מהפה שלי.
כל המחשבות, ההבטחות וההחלטות
נכנסו מאוזן אחת ויצאו מאיפה שהיה זמין…
פעולות כל כך קיצוניות שאני לא אשכח אותן כל חיי.
פעולות שייראו לך ולכל מי שייקרא את
פאק**** TOO MUCH אפילו בשביל חיים כהן…
אז אני אפילו לא אגיד אותן…
חלק מהפעולות האלו הובילו לאתגר הידוע והגאוות בייבי שלי GET UP…
אבל סמוך על סמוך…
הפעולות האלו שינו ת'DNA שלי במיידי. לא מחר. לא שבוע הבא. לא בהדרגה.
בפאק**** מיידי.
אתה משדר למציאות מספיק.
אתה לא משדר אפילו… יצרת 'מספיק' עם מה שעשית…
אז סתכ'ל על כל מקום בחיים שלך…
כל מערכת יחסים…
כל איפה שתרצה…
אם אתה תקוע.. זה רק כי היית ונילה עם הפעולות.
חלבי… זהיר… 'הגיוני'.. רגיל…
לא יצרת 'גושפנקה' של 'זבנג' לחולל מומנטום או שינוי..
יצרת ליטוף או חיבוק…
ושנינו יודעים…
המח שלך לא זז… אם הוא לא חייב…
עד היום זה הקושי הכי עקבי שלי…
לא קושי.. אלא 'משהו לשים במודעות שלי על בסיס שבועי ויומי….'…
לא על בסיס 'פוסט של פעם בשנה מחיים כהן…'
כי אין לי עתיד.
אין לי בוס על הראש.
אין מסגרת.
אין לאן להגיע.
אין 'חייב לעשות משהו…'
הכל פתוח..
הכל חופשי…
והכל מסוכן…
כי אם אני לא עושה. אף אחד לא יידע.
אם אני לא מבצע, לא יקרה שום דבר…
אם אני לא מקשיב.. לעצמי.. רק אני אדע…
וזה פאק*** מעצבן לפעמים…
כי זה הכל ביני, לבין עצמי…
בינך, לבין עצמך.
אתה יודע…
סופרסטאר שיושב מולי ומחרטט.. יודע שהוא מחרטט…
אז אני רק מסתכל. מביט לו בתוך העיניים…
שותק.. ונותן לו לחייך ולהגיד 'אוקיי חיים, אני יודע….'
כי הם רוצים להאמין במשהו אחר…
הם רוצים לחשוב אחרת..
הם רוצים שהפתרון יהיה קל יותר…
לא פתרון שמפחיד אותם… ל
א פתרון שדורש מהם לעלות שלב…
כל הזמן המאדרפאקרים האלו רוצים את זה…
כי הם בני אדם.. לצערם.
אבל מה שהפך אותם לסופרסטארים תמיד היו פתרונות שמפחידים אותם.
מה שהפך אותך למי שאתה היום… תמיד דרש ממך לפחד….
ואם צנחת קצת…
קרסת..
חזרת אחורה…
סימן שהפסקת לפחד.
סימן שהלכת להתחבא..
סגרת את הדלת,
נכנסת מתחת לשמיכה…
והם מחכים לך.. מאחורי הדלת…
כל הפחדים…
כל מה שלא שסיימת…
כל מה שראית ולא עשית…
הכל.. מחכה… לך…
ואין עתיד ולא יהיה,
עד שתפתח את הדלת.. ואחד אחד תיתן לו להיכנס אליך.. לעור.. לעצמות.. לדם.. לבשר… לאיברים.. לכל נוזל בגוף שלך… עד שהפחד יהיה אתה… עד שהפחד יהיה השם שלך… עד שאתם תהיו אחד… עד שהפחד ייפחד ממך… עד שלא יישאר כלום.. שום הפרדה.. שום שוני.. שום הבדל.. בינך לבין הפחד… אתם תהיו אחד ואתה תראה… תראה.. תיזכר.. ותרגיש כמה אתה מסוגל… כמה אין עליך.. כמה אתה בלתי מנוצח כשאתה מבין את החוק מס' 1# להצלחה שלך….
תעשה – כל – מה – שמפחיד…
עכשיו, מחר, כשאתה מצליח, כשאתה בפסגה…
כשאתה מתגלגל חזרה לתחתית… ועד יומך האחרון בכדור הארץ…
גם כשהשגת את המאמי של חייך…
גם כשהכסף נכנס כל כך הרבה שאתה צריך משקל כדי לספור…
גם כשהתחנת ויש ילדים…
גם כשאתה בדיוק איפה שתמיד חלמת…
עדיין ייחכה לך פחד…
פחד שייבנה על כך שאתה 'חושב שאתה מוגן עכשיו…'
בגלל אחד, שתיים או שלוש…
אבל אין מוגן ולא יהיה.
תמיד מתקפה.
תמיד לחסל.
תמיד להשמיד את הדבר הבא…
ואם הדבר הבא זה לפחד להפסיק לשתות קולה זירו כי התרגלתי מדי…
או כי זה לא כזה נורא… או כי אפשר להפסיק משבוע הבא..
או כי אפשר לסיים קודם את הבקבוק ואחר כך אני אפסיק לקנות
או אקנה פחות…
אז המקרר נפתח באלימות…
היד תופסת ת'בקבוק… וקדימה לפח..
מה נמצא לך ב______ (מקרר) שחייב ללכת ל____ (פח)?
