כאחד שמטייל בעולם…
וכאחד שמגדיר את הזהות שלו כ'מתבונן' מגיל 10…
מנסה לפענח למה דברים הם כמו שהם…
ובעל יצר סקרנות מסוכן במיוחד.
החלטתי היום לשתף אותך בתובנות מוזרות, מפחידות,
מעניינות ושנויות במחלוקת שלי על העולם ועל בני
האדם בשנים האחרונות בהם אני מטייל בעולם
ופוגש אנשים חדשים בתרבויות שונות.
***
אז בוא נצא לדרך עם החלק השביעי:
בשביל להיות איש מצליח באמת,
אחד חייב לראות עולם.
תן לי להסביר.
אני לא מדבר על אטרקציות, מוזיאונים, מסיבות,
פסיטבלים או מקומות לתיירים.
אני מדבר על אופציות.
אני מדבר על לשבור לעצמך מיתוסים.
אני מדבר על לראות כמה עוד יש.
אני מדבר על לקבל את הבומבה של החיים כשאתה קולט:
כמה מותגים בעולם אתה לא מכיר.
כמה בנות אמא'לה…
כמה סטיילים של איזורים, שכונות, מקומות לגור בהם יש…
מלבד תל אביב, קיבוץ, יישוב, עיר כזו או אחרת.
סטיילים שונים. אופציות שונות. זוויות שונות של אווירה.
אני מדבר על לקבל צונאמי של רעיונות קסומים של כסף,
רעיונות לזוגיות, רעיונות לעסקים חדשים, רעיונות לדרכי חיים
שאין סיכוי שתקבל אותם ברדיוס 3 ק"מ שאתה רגיל לחיות
בו.
וזו הסיבה האמיתית למה אני מטייל, טס ונופש המון.
תשאל כל אחת שבילתה איתי בנופש או בחופש…
תשאל את הבחורה שאני איתה כרגע…
לא מעניין לי את ה*** המלון, המסעדה, היין,
הסטייק, המועדון או הנוף.
זה נחמד.
תוספת.
אבל תשאל כל איש מצליח שטס הרבה והוא יגיד לך את אותו הדבר:
המח מקבל זפטה, זבנג ושיטפון של רעיונות,
תובנות וחלומות מגלקסיות אחרות.
בין אם אלו תובנות עסקיות…
בין אם אלו רעיונות כספיים קסומים כמו זו שאספר לך עליה במוצ"ש הקרוב…
בין אם אלו הבנות עמוקות של היקום…
בין אם אלו דרכים מדהימות לפתור בעיות מורכבות….
ובקיצור,
זו הסיבה האמיתית למה אני טס המון.
אני מכור לרענן את המח שלי מחדש.
לראות אמיתות שראיתי כבר בעבר.
להיזכר בבסיס של היקום.
ביסודות של האמת.
מה עובד.
מה תמיד עבד.
ומה תמיד יעבוד.
לא יודע מה זה טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק..
לא יודע מה זה ביטקוין, קריפטו או NFT…
רק יודע בסיס.
בסיס, חבר יקר, זה המפתח להכל.
אם היא אהבה שאני תומך בה עם מילים חמות ומעודדות בחודשים הראשונים, זה רשום לי במחברת בראש ואני לנצח נצחים יתמוך בה עם מילים חמות ומעודדות כי זה מה שעובד איתה. זה מה שהיא רוצה. אני לא פתאום לאחר שנה מקנא בה ומוריד אותה למטה או עושה לה רגשי שהיא לא נותנת לי את הזמן שהיא פעם נתנה.
אם בפגישת ייעוץ הראשונה שאי פעם נתתי מה שתמיד עבד זה לתת ערך, להקשיב ולהיות שם בשבילו, מחויב לחיים שלו, להצלחה שלו ובו זמנית לאמת, גם אם זה אומר שהוא יקום ויילך באמצע מרוב עצבים, כעס ותסכול כשהוא שומע אמת מכאיבה…
אז גם בפגישת ייעוץ ה2049 שלי אני עושה את אותו הדבר.
זה שאני "חיים כהן" וזה שיש לי יותר ממה שהיה לי פעם,
לא משנה את הבסיס.
למציאות, למערכות היחסים שלך ולאנשים בחיים שלך
לא אכפת כמה אתה עף על עצמך…
כולם רוצים את הבסיס.
אם מהתחלה כשצילמתי סרטונים המטרה שלי הייתה
לשתף ולהעביר ערך…
ופתאום יש לי 7,492,234,234,234 עוקבים,
הסרטון הבא שלי יוגש באותה צורה ועם אותה מטרה: לשתף ערך.
מה זה משנה אם עוקבים אחריי 3 אנשים או 3 מיליארד.
אני לא עושה את מה שאני עושה בגללם.
אני לא עושה בשביל לייקים.
אני לא עושה בשביל תגובות טובות.
אני עושה כי בחרתי לעשות את המעשה.
ומה שהמעשה יעשה, לא ענייני.
לפעמים הפידבק יהיה כזה…
לפעמים אחרת..
לפעמים היא או הוא או הם יגידו 'טוב'.
לפעמים היא או הוא או הם יגידו 'רע'.
זה שלהם,
לא שלי.
האם אני אשן היום בלילה שלם עם מה שעשיתי?
אם התשובה היא כן, אז הכל על ה*** שלי.
וזו לא מילה גסה למעלה.
ראית איך המח שלך משלים בשבילך את החסר?
*** = מדף.
מדף הגביעים, התודות, הקללות, הסליחות,
הכשלונות, הדעות, הביקורות שלהם.
וזו עוד אחת מהתובנות יקום שחופשות בחו"ל נתנו לי.
כי כשאתה רואה מספרים ענקיים של אנשים
אוהבים את זה ולא אוהבים את זה..
אתה מתחיל לראות מספרים ולא אנשים.
אתה מתחיל לראות מתמטיקה.
אתה מתחיל לראות פסיכולוגיה אנושית.
זה לא עוד אבשלום, נטלי ורונן.
זה בני אדם.
ובני אדם צפויים מאוד.
לא סתם משה רבנו שבר את לוחות הברית.
הם שיגעו לו את האמאמא שלו לא משנה מה הוא עשה בשבילם.
וזו הסיבה אלוף שהזהרתי באחד הסרטונים שלי לגבי בחורות.
אתה לא יכול לעשות שום דבר בשבילה!
כלום.
לא להגיד לה שהיא יפה.
לא לקנות לה כלום.
לא להחמיא לה.
כלום בשבילה.
אתה עושה כי אתה רוצה לעשות או לא עושה בכלל.
והנה בעוד 3 שעות, פינקתי אותה במסאג' במקום מפואר,
כי אני יודע שלאחרונה היא לא ישנה כמו שצריך…
ושהגב שלה קצת כואב.
אז קבעתי לה מקום ושעה.
האם עשיתי את זה כי רציתי תודה?
האם עשיתי את זה כי רציתי שהיא תזכור לי את זה?
האם עשיתי את זה כי רציתי שיום אחד היא תפנק גם אותי?
זו מנטליות של ילד כפכף שלא חושב מעבר לשטחיות בחייו.
למבורגיני יש לו? כנראה עשיר.
היא יפה? בוא נעשה הכל בשבילה.
יש לו עוקבים? הוא בטוח מצליח.
אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח…
מה יהיה עם העולם הדבילי שלנו.
אז למקרה שזה לא היה ברור.
קבעתי לה מסאג' כי רציתי לקבוע לה מסאג'.
אם היא תהנה או לא…
אם היא תעריך את זה או לא (חכה חכה אני מכין לך סרטון על משפחה ישראלית שהביאה לי את הסעיף כאן… ובזכותה אתה תלמד המון על מערכות יחסים… סמוך עליי)…
אם היא תגיד תודה או לא…
אם היא תזכיר את הנושא בכלל…
זה לא מעניין אותי.
שיגרתי ושכחתי.
קבעתי לה וזה נגמר.
שלחתי את המייל הזה ולהתראות.
הסרטון עלה ופה התפקיד שלי הסתיים.
אני לא נרקומן בודק מה כל פעולה קטנטנה שלי עשתה בשבילי.
כי אני המאסטר.
מבין קורא יקר?
אני ה-מאסטר.
ואני יודע שחלק מבינים אותי…
וחלק חושבים שאני שחצן.
מאסטר לא אומר שאני הכי טוב בעולם,
למרות שאני בהחלט יותר טוב מרבים אחרים, בהרבה מאוד דברים.
מאסטר אומר שאני מחויב למנטליות מסוימת,
מול אחרים אבל בעיקר מול עצמי, מאחורי הקלעים,
כשאף אחד לא רואה אותי.
מאסטר אומר שאני מחויב להתנהגות מסוימת בכל מחיר.
בטוב או ברע.
ואחד מהדברים שהמאסטר לא עושה,
זה לא קופץ למים לאחר שהוא זרק את החכה שלו,
בתקווה לראות כמו ילד חסר סבלנות האם דג נפל בפיתיון שלו.
המאסטר עסוק בלזרוק עוד חכות….
והאם הקורא שלנו יודע למה זאת?
ובכן התשובה היא פשוטה
המאסטר הוא עשייה.
המאסטר הוא פעולות.
המאסטר הוא היוזם.
המאסטר הוא היוצר.
המאסטר הוא אתה.
