3 גברים יושבים בבר.
אחד מהם ניגש לזוג בנות בשולחן בקצה השני של הבר.
מהצד הסיטואציה ברורה.
החבר, נקרא לו 'העוזר', מנחה את הבחורה המבוקשת להסתכל אחורה לכיוון החבר היושב שלו.
החבר מנופף לשלום,
העוזר מנופף אליו בחזרה בתקווה שהבחורה תראה עניין ותיתן ניפוף בחזרה.
הבחורה לא זזה.
הוא מחייך אליה, ממשיך לדבר וככל הנראה מוכר לה למה כדאי לה לבוא להציג את עצמה בפני החבר.
מהצד, החבר היושב נראה כאילו הוציאו אותו ממגזין של מיליונרים דוגמנים. המפתח של המרצדס על השולחן לא מנסה להסתיר זאת.
2 דקות לאחר מכן העוזר חוזר עם ראש מושפל, מסביר הסברים ומחייך חיוכים.
המשימה נכשלה.
***
לבקש מחבר שיתחיל עם מישהי בשבילך זה מעשה של שנת 2001.
אני זוכר כי בעצמי ביקשתי מחבר למסור פתק לדניאל בסוף שנה בכיתה ה' בו הצעתי לה חברות.
אבל לבקש מחבר שיתחיל עם מישהי בשבילך, זה כמו לבקש מהמרצדס, המראה החיצוני, ההישגים, הקוביות בבטן וההצלחות הקודמות שלך להיות לארג'ים איתך, להתחשב בך ולא לבקש את המחיר המלא שהרצון שלך דורש.
אני גייסתי עשרות עובדים בחיי.
זה דרש מאות ראיונות עבודה.
ולכל מרואיין ומרואיינת לא עניין את הקמצוץ של הזרת שהתעייפתי מלראיין עשר אחרות לפניה.
לא מעניין שהכשרתי פוטנציאליות שהתגלו כקטסטרופליות.
לא מעניין שהשקעתי שעות על גבי שעות במרואיינות שהבטיחו להיות בזמן רק כדי לנסח לי הודעת התנצלות כשעדכנתי אותן שזה לא יעבוד ביני לבינן.
המרואיין הבא ייקבל את כל השאלות ואת כל ההסבר על התפקיד ואת כל ההתלהבות ממני כי בשבילו זו הפעם הראשונה.
הבחורה שאתה ניגש אליה חווה אותך פעם אחת מתחיל איתה.
היא לא מתחשבת בכמות שניגשת לפני כן.
במילים מדויקות; המחיר היום הוא המחיר של אתמול והמחיר של מחר.
אתה תמיד תהיה חייב לשלם אותו, לא משנה כמה פעמים שילמת בפעם הקודמת.
מחיר מלא.
בחופשה הבאה שלי אני עדיין משלם על מלון, למרות שכבר שילמתי על מלון בחופשה הקודמת.
ואין הנחות. אולי 10 שח פה ושם.
אבל בחיים האמיתיים אין את זה אפילו.
מחיר מלא.
בלי הנחות.
מחיר רגשי.
מחיר מחשבתי.
מחיר מנטלי.
מחיר כספי.
מחיר מחיר מחיר.
ההצלחות הקודמות שלך לא מקצרות לך את הדרך.
מה שאתה יודע שווה לכלום ללא עשייה.
מה שיש לך משנה רק לאגו הנוכחי שלך ולא לאגו העתידי שלך.
וכל היופי, כסף ויהירות בעולם, לא יזיזו את הדוגמן היושב מהתחת שלו לעבר הבחורה כאשר המפתח של המרצדס והאגו הענקי שלו יושבים על השולחן ונמצאים בסיכון שהוא יקלוט כמה הוא נשען על מי שהוא חושב שהוא,
מי שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא ומי שהוא רוצה לחשוב שהוא…
בלי עמוד שדרה…
בלי תאי מח חדים…
בלי לשון של פלייר…
ובלי מנטליות של מאסטר…
הוא בסה"כ בחור יושב, מנפנף לחבר שלו.
יום בוס,
חיים כהן סבן.
