אני בן 129.
לפחות ככה זה מרגיש לי.
אני לא הבן אדם הכי חכם או מוצלח בעולם.
במבחן האחרון במתמטיקה קיבלתי 17.
היו לי מורים פרטיים כמעט בכל מקצוע.
את הבית עזבתי בגיל 13 וחייתי
בנתק של שנים מכל המשפחה.
אל תשאל אותי מיהו ראש הממשלה,
כי לא פתחתי חדשות או עיתון כבר 11 שנה.
אני לא מסוגל פיזית לתלות תמונה על הקיר בלי למסמר אצבע אחת לפחות.
16 שנה רישיון ואין לי מושג איך מפעילים רכב.
ואם שמים אותי במי רוצה להיות מיליונר, אני אטעה כבר בשאלה הראשונה של 'איך קוראים לך'.
רשימת הכשלונות, הפגמים והתכונות המוזרות שלי יכולה למלא ספרייה שלמה…
אבל מה שאני כן יודע זה שיש לי יכולת אחת מיוחדת במינה.
קיבלתי אותה במתנה.
אולי בגנטיקה.. אולי מלמעלה ואולי אני
הארי פוטר בלי שאני מודע לכך.
אחרי הכל כל היסודי שלי נראיתי כמוהו.
היכולת המדוברת מלווה אותי כבר כמעט 20 שנה.
היכולת להתבונן בכל דבר, כל בן אדם, כל סיטואציה… להסיק תבניות, דפוסי התנהגות ועוד.. לשמור את הנתונים במח שלי ולדעת לנבא סיטואציות עתידיות והתנהגויות של אנשים חדשים עוד לפני שהסצינה מתחילה.
די מעניין ומוזר לחיות בתוך הראש שלי.
אבל זו יכולת שפיתחתי, ליטשתי ועיצבתי במשך 20 שנה…
והכל בזכות הלייפסטייל ודרך החיים השנויה במחלוקת והלא שגרתית שבחרתי לחיות (או שאולי נועדתי לחיות)
מגיל 13, כשעזבתי את הבית,
היכולת הזו התחילה לקבל צורה.
הייתי חייב כנראה למצוא מודל הישרדות שלפיו אני לא רק אשרוד, אלא גם אשיג כל דבר שרציתי…
עד היום…
רבים מהדברים שעשיתי כללו חזרתיות עקבית ומאסיבית…
כמו 19,400+ התאמות באפליקציות הכרויות בשביל המצאה שפיתחתי בתחום הדייטים (טוב.. וגם בשבילי)
כמו לשבת ב1000+ בתי קפה ומסעדות כחלק מהלייפסטייל של NOMAD…
כמו לגשת בצורה ישירה ל21,000 בחורות שעניינו אותי בעשור האחרון, להציג את עצמי ולהציע להם לשבת לשתות משהו…
כמו מכירות במיליוני שקלים לעשרות אלפי לקוחות בשנים האחרונות ב10+ תחומים ונושאים שונים..
כמו קריאה של 1000+ ספרים בתחום העסקים, מכירות, כתיבה, פסיכולוגייה, אוטוביוגרפיות וגם קצת מהספרים שלי (לא צוחק..)
כמו ההרגל המוזר שלי לדבר כל יום לפחות עם 1-2 אנשים זרים… (הרגל שהתחיל מרצון בוער שלי להתגבר על הביישנות שלי מול אחרים)
כמו עשרות הרצאות עם אלפי משתתפים בנושא של ביטחון עצמי, חופש מול אחרים ולהיות מסוגל לפעול באומץ ובהתמדה בלי קשר למצבי הרוח והרגשות שלך…
כמו מילוני מילים שנכתבו ביני לבין עצמי ביותר מ50 יומנים שלי.. (הרגל ששינה את חיי)
כמו 5,000+ סרטונים שבהם הפרצוף היפה שלי דיבר למצלמה… לסרטונים ברשת, קורסים מקצועיים וסדנאות שצולמו בשביל ישראלים שעוקבים אחריי מחו"ל (מה המצב אלופים)… כאשר ב99.999% לא השתמשתי בתסריט כתוב…
כמו מאות מתאמני כושר שליוויתי ועזרתי להם באופן אישי כשהתחלתי את הקריירה שלי בתור מאמן כושר… לאחר שפתחתי את הערוץ יוטיוב הראשון והגדול ביותר בישראל בתחום הכושר, תזונה ומוטיבציה (לא היה אף אחד לפניי, אז היה הרבה יותר קל להצליח ולבלוט)
כמו עשרות מוצרים, עסקים ופרויקטים שיצרתי בעצמי או עם אחרים… כולל לשתף פעולה מאחורי הקלעים עם פרויקטים שיצרו מיליונים ועשרות מיליונים בישראל…
ומתוך כל החוויות האלו ועוד,
חזרתיות מאסיבית שכזו פינקה אותי
בלהרגיש שאני בן 129…
רואה דברים במהירות שיא לגבי אנשים, מערכות יחסים, דפוסי התנהגות בחברה שלנו…
אבל בעיקר לגבי אנשים.
זה כל כך קל לי לראות בקמצוץ שנייה מי נמצא מולי.
את ההיסטוריה שלו.
מה מניע אותו.
לאיזה עתיד הוא כנראה הולך (פחות או יותר)
מה הפחד הגדול ביותר שלו.
מה מונע ממנו באמת להצליח יותר.
מהו הדבר מס' 1 שהוא כנראה רוצה יותר מהכל (ובדרך כלל הוא אפילו לא מודע לדבר ה1 הזה בעצמו)
ואיך כנראה רואה את העולם ואת אחרים.
אבל…
אפילו שהרמתי לעצמי כאן למעלה בלי סוף…
הדבר האחד שעדיין מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש…
זה כמה כל אחד, כל אחת…
מכל גיל, כל עדה, כל צבע עור, כל נטייה מינית ומכל רקע…
כמה כל אחד... בסה"כ… רוצה שייאהבו אותו.
רוצה להרגיש שהוא חשוב.
שיש לו מקום בעולם הזה.
שהוא משנה.
שעצם הקיום שלו,
עושה הבדל.
שהוא שייך.
רצוי.
אבל הנתון המפתיע ביותר,
הוא שאלו שנראים כאילו יש להם הכל…
אלו שמחזיקים ביד את ההוכחות הגדולות ביותר
שאכן הם שייכים, רלוונטים וחשובים…
כמו כסף, תהילה וכח…
הם אלו שהכי חסר להם את מה שנראה מהצד
שכבר יש להם.
אז רציתי בסהכ לומר לך קורא יקר
ולא כדי להחמיא לך או כדי להתחנף אליך..
אלא כי זו האמת שהגיעה למפתן הדלת שלי לאחר התבוננות עמוקה וחזרתיות מאסיבית של 2 עשורים.
רציתי לשתף אותך ש…
אתה כן חשוב לנו.
אתה כן משנה.
אתה כן רצוי.
הקיום שלך כן עושה הבדל.
מי שאתה, עצם ההבעה האותנטית שלך, חשובה מאוד.
הבחירות שלך,
הן כן משמעותיות.
אתה כן חשוב.
מה שאתה עושה, חשוב.
ומה שתעשה היום,
כי יזיז דברים.
כן יישנה.
כן ישפיע.
ישפיע על העתיד שלך,
על העתיד שלי,
ועל העתיד של כולנו.
אתה לא צריך *להרגיש* שזה נכון.
זה פשוט נכון.
אתה לא צריך *להרגיש* שזה נכון.
זה פשוט נכון.
אנחנו אוהבים אותך.
ורוצים אותך, את העשייה שלך, את התרומה שלך, את החלק שלך ואת ההבעה האותנטית שלך, איתנו.
יום בוס,
חיים.
